אוטופיה במאה ה-21 – מחזון פילוסופי לדמוקרטיה דיגיטלית

הגדרת המושג אוטופיה

אוטופיה, כפי שטבע תומאס מור בשנת 1516, אינה רק שלמות דמיונית ובלתי מושגת. למעשה, היא משמשת כמכשיר ביקורתי אשר מחזיק מראה לחברה ומשרטט חלופות מעשיות למציאות.

אוטופיות טובות לא בורחות מהמציאות אלא מתעלות את הדמיון הפוליטי. הן מאפשרות לנו לשאול מהי רווחה, שוויון ומשילות ראויה, ואז לתרגם את התשובות לעקרונות, פעולות ומדיניות.

מן הפוליס היווני למדינה המודרנית

דמוקרטיה ישירה החלה בפוליס (עיר-מדינה) ביוון, על ידי השתתפות ישירה באסיפות העם, הצבעות תכופות ושירות אזרחי כחלק מהאזרחות. הרפובליקה הרומית פיתחה את השיטה עם מוסדות ייצוג, כלומר מעבר לאספות רחבות פחות ומתן סמכויות למועצות ונציגים. במדינות הלאום המוקדמות כבר היו פרלמנטים מתרחבים, אך נותרו אליטה מצומצמת.

ב־1776 הוקמה ארצות הברית כרפובליקה הדמוקרטית המודרנית הראשונה עם חוקה כתובה, איזונים ובלמים ונציגים נבחרים. המודל הזה שימש גשר בין הרעיונות הקלאסיים לבין הדמוקרטיה הייצוגית של מדינות הלאום והכין את הקרקע להרחבת הזכויות בהמשך.

במהלך המאה ה־19 וה־20 ניתנה לאזרחים במדינות רבות זכות בחירה כללית, הוקמו מפלגות המונים והחל מערך של בירוקרטיות מקצועיות ותקשורת רחבה. זה מביא אותנו למאה ה־21 המאופיינת במדינות גדולות, אוכלוסיות ענק, מידע זמין אך מקוטב ודרישה להחזיר את הקול לעם.

בדמוקרטיה ייצוגית האזרחים יכולים לשלוט בגורלם לעיתים רחוקות, בעוד הזירה היומיומית של מדיניות מתנהלת בלעדיהם. זו נקודת הכשל שצריך לתקן בשאיפה לאוטופיה.

מגבלות הדמוקרטיה הייצוגית

בשנים האחרונות נרשמת ירידה עקבית באמון הציבור במוסדות פוליטיים, לצד שחיקה בהשתתפות (הצבעה).

נתונים בארץ ובעולם מצביעים על שיעורי אמון נמוכים בממשלות ועל מגמת אי שביעות רצון הולכת וגוברת מתפקוד הדמוקרטיה. במקביל, שיעורי ההצבעה במדינות רבות יורדים לאורך זמן, גם אם יש גלים מקומיים של עליות זמניות.

התוצאה היא פער מובנה בין סדר היום הציבורי לבין סדר היום המוסדי. כאשר הייצוג מתמצה בבחירות אחת לכמה שנים, נוצר חוסר הלימה בין עדיפויות אזרחיות לבין החלטות יומיומיות על חינוך, בריאות, תשתיות וכלכלה. הפער הזה הוא לא גזרת גורל אלא כשל תכנוני שניתן לתקן.

הטכנולוגיה כמאפשרת שינוי דמוקרטי

• פלטפורמות השתתפות דיגיטליות: זירות להצעות, דיונים, שיתוף מסמכים, מעקב אחר ביצוע.

• מערכות הצבעה מאובטחות: הצבעה מרחוק, אימות זהות והצפנה מקצה לקצה.

• כלי אנליטיקה ציבורית: מדידת דעת קהל מתמשכת, מיפוי עדיפויות לפי אזור ונושא, איתור פערי שירות.

• בינה מלאכותית: סיוע בסיכום חומרים מורכבים, הפקת חלופות מדיניות והערכת השפעות.

לכלים טכנולוגיים יש פוטנציאל עצום להביא להרחבת ההשתתפות, לקצר מרחקים גאוגרפיים ולייצר שקיפות וקוהרנטיות בנתונים. עם זאת, הם מגיעים עם סיכונים כמו פגיעה בפרטיות, מניפולציות של מידע, השפעה של פערים דיגיטליים, תלות בכלים לא בשלים והטיה אלגוריתמית. 

כדי שנתקרב ככל הניתן למציאות של אוטופיה בה הטכנולוגיה תעצים את הדמוקרטיה, חייבים להיקבע עקרונות עבור זהות דיגיטלית מאובטחת, קוד פתוח היכן שניתן, ביקורתיות ציבורית והטמעה מדורגת עם בקרה רגולטורית.

מודלים חדשניים לממשל משתף

תקציב ציבורי בערים אירופאיות

בערים כמו פריז וברצלונה, מופנה חלק מתקציב ההשקעות להחלטת התושבים. תושבות ותושבים מציעים פרויקטים, מדרגים ומכריעים, והרשות מתחייבת לבצע ולדווח באופן שוטף.

אסיפות אזרחים באירלנד ובצרפת

אזרחים מייצגים (במודל של מדגם מהאוכלוסייה) מקבלים זמן, ידע וליווי מקצועי, ומתכנסים לגבש המלצות בנושאי ליבה. המודל מצמצם את הקיטוב ומאפשר להסתמך על ידע אזרחי איכותי שמזין מדיניות.

פלטפורמות להשתתפות דיגיטלית

באמצעות כלים בקוד פתוח, כמו Decidim ו־CONSUL, אפשר לשתף הצעות, לקיים דיונים או פרלמנט פתוח ולתכנן תקציב מכיל. האימוץ הרחב של כלים אלו מוכיח שהטכנולוגיה יכולה להוות תשתית משותפת לרשויות שונות.

עקרונות משותפים

• שקיפות של תהליכים והחלטות.

• הכללה ונגישות.

• מסגור מקצועי שנתמך ע״י נתונים.

• מחויבות לרציפות, לא רק אירוע חד פעמי.

• קישור מחייב בין השתתפות לבין יישום ובקרה.

אזרחות פעילה במאה ה-21

החובה האזרחית לא חייבת להסתיים בקלפי. ניתן להשלים את המערכת הפורמלית באמצעות חינוך מתקדם, חשיבה ביקורתית ואוריינות דיגיטלית. המטרה היא לעצב דור עם תרבות של דיאלוג פוליטי ויוזמות קהילתיות, שמסוגל לקרוא נתונים, לשאול שאלות ולנסח חלופות. 

כאשר הכיתה, הקהילה והרשות מדברות באותה שפה של נתונים, ניסוי ודיון, אזרחות פעילה הופכת לשגרה.

יישום מעשי של שינוי דמוקרטי

דוגמאות עדכניות ברמה מקומית וארצית:

• תכנון עירוני בשיתוף הציבור: לוחות פרויקטים פתוחים, שיתוף תשריטים דיגיטליים, הצבעות על שלבי התהליך ופרסום סטטוס ביצוע.

• שיעורי השתתפות דיגיטליים: תיבה אזרחית להצעות, מעקב אחר טיפול.

• יוזמות אזרחיות לקבלת החלטות מקומיות: קהילות בבתי ספר, שכונות ועיריות שמקיימות הצבעות נושאיות קבועות ומתעדות אותן באופן נגיש.

דמוקרטיה ישירה מתמשכת צריכה להתקיים לצד המערכת הייצוגית. הייצוג נשאר בסיס היציבות, וההשתתפות השוטפת מחזירה לאנשים את הלגיטימציה בעזרת מידע איכותי ומשילות מסתגלת.

סיכום - מאוטופיה למציאות

המאה ה־21 מאפשרת לנו להפוך את הדמיון למערכת עובדת. ב־JustSocial אנחנו פועלים ללעודד השתתפות אזרחית שתשפר את הדמוקרטיה הייצוגית ותחזיר לציבור את הקול שאבד. 

המשימה שלנו היא לספק כלים נגישים לדמוקרטיה ישירה מתמשכת, וללוות ממשלות ורשויות ביישום טכנולוגיות שמקדמות שקיפות, הכללה ויעילות.

אנו מפתחים ומדגימים רכיבים מרכזיים: TakeAction! כמרחב חדשותי שמאפשר פעולה מיידית; rParliament לשידור ותיעוד של דיוני ועדות; rConsensus לניהול הצבעות קהילתיות מאובטחות; שכבת אנליטיקה שמחברת בין נתוני השתתפות לבין מדיניות; רעיונות משלימים כמו מאגר חוקים פתוח וכלי בינה מלאכותית לכיתה ולרשות. לצד זה אנו פועלים במתכונת B2G כדי לסייע לרשויות לאמץ פתרונות באופן מדורג, מבוקר ובטוח.

אנחנו מאמינים בסטנדרטים של פרטיות ואבטחה, שילוב של קוד פתוח היכן שאפשר, הנגשה אקטיבית לצמצום פערים דיגיטליים, וחיבור מחייב בין תהליכי השתתפות להחלטות. המעבר מאוטופיה לסכמת עבודה כולל פחות סיסמאות, ויותר פרויקטים אמיתיים, מדידה ושקיפות.

אם גם אתם רואים בדמוקרטיה מרחב לשותפות יומיומית, הצטרפו אלינו. אפשר לתמוך, להתנדב, לבדוק את הפרוטוטייפים ולהציע רעיונות. יחד נוכל להפוך את ההשראה ההיסטורית של הפוליס ואת החזון שלנו למערכת ישראלית ודיגיטלית שפועלת לטובת כולנו, יום יום.

פלטפורמות דיגיטליות אחראיות ומודלים של שיתוף שמכבדים פלורליזם. זה הכיוון שאנחנו מקדמות ומקדמים ב-JustSocial. מי שמאמינות ומאמינים שדמוקרטיה צריכה להיות נגישה תמיד ולא רק ביום בחירות, מוזמנים להצטרף לעשייה, להשפיע ולתת לקול של כולנו משקל אמיתי במדיניות הציבורית.