פני הדמוקרטיה

14 דקות קריאה

פתח דבר

התחלתי לכתוב את המילים הללו יומיים לפני פסח ה'תשפ"ג, 2023, בעודי מוצף ברגשות ההיסטוריים של עמנו ושוקד על המשמעות של המעבר מעבדות לחירות. כל אלה נלווים לתחושות קשות שהתעוררו בי בעקבות ההפגנות שנערכות ברחבי המדינה כנגד הדיקטטורה הממשמשת לבוא, כאשר הרשות המבצעת מאיימת להשתלט ולעקוף את הרשויות השופטת והמחוקקת.

סיימתי לכתוב מילים אלה ב-13 באוקטובר, ביום הולדתי ה-37, בעיצומה של מלחמה טרגית שהובילה ההנהגה העזתית הטרוריסטית של חמאס – השואפים בהצלחה לרצוח אזרחים ישראלים חפים מפשע, נשים, ילדים ותינוקות, תוך כדי הקרבתם של אזרחים עזתים לאורך הדרך, ללא בושה.

הגיעה השעה להשאיר מאחור הנהגות ברבריות מסוג זה, ארגוני טרור ומגלומנים פוליטיים כאחד, המנסים להסוות את הדיקטטורה שלהן עם מה שנקרא "בחירות דמוקרטיות" שהן לא פחות מקמפיין הוללות שלם, כפי שיוסבר בהמשך. זהו זמננו לדרוש דמוקרטיה אמיתית המשרתת את אזרחיה, מהימין ומהשמאל, בניגוד למשטר שמזניח אותנו, מסרב להקשיב לדעותינו, מונע מאיתנו השכלה ומוביל אותנו כצאן.

עשור כבר עבר מאז הרעיונות הללו עלו בראשי, ומאז אני חי בתחושת חוסר אונים אל מול הרצון "לחתוך" את הרעש של המדיה המסורתית והחברתית ולהביא לאיזשהו שינוי אפשרי. לבסוף החלטתי לעשות כל מה שאני מרגיש שאני יכול, ופשוט לכתוב את המילים שלפניכם, זאת בתקווה שמילותי יישמעו ויהדהדו באוזניהם של אנשים נוספים אשר יסייעו להוביל אותנו צעד אחד קדימה אל עבר הקוסמופוליס, רעיון היקר לי ועוד אפרט עליו כאן בהרחבה.

אני מקדיש מילים אלה לצ'ארלס לזלי ווייפר שנפטר ב-15 במרץ 2006, בגיל 93, והשפיע רבות בחייו כסופר וכאקדמאי. לכל מי שקורא את מילותי ברגע זה אני ממליץ בחום לקרוא גם את ספרו של ווייפר "מחשבה פוליטית" שמחבר בצורה רהוטה ויסודית את התפתחות הפילוסופיה הפוליטית לאורך הדורות ועד לפילוסופיה של רולס בשנות ה-70.

בנוסף אני מקדיש את המילים הללו לטוני מוריסון שנפטרה ב-5 באוגוסט 2019, בגיל 88, רבת השפעה בחייה ואף זוכה ראויה בפרסי נובל ופוליצר. אני מקווה שלעולם ועד, אף סגמנט אוכלוסייה לא ייאלץ להיות משועבד, כפוף, בלתי נשמע, חסר השכלה ומוזנח למשך זמן רב כל כך; "דוקטור סטריט" צריך וגם יזכה להכרה רשמית, על פיקולה נתאבל, אך את מעגל הבורות נשבור.

שרידי המהפכה התעשייתית

המהפכה התעשייתית הובילה לשינויים משמעותיים במבנים החברתיים שלנו ובמרקם החברה האנושית כולה. עד אמצע המאה ה-19, בסיומה של המהפכה, היתה לנו כבר מערכת חינוך חדשה שפעלה כפס ייצור: מעסיקה את התלמידים בזמן שהוריהם הולכים לעבודותיהם המקומיות, מתזזת תלמידים בין מורים מקצועיים בשיעורי "ספרינט" קצרים ובוחנת אותם על כל פסיק ונקודה באמצעות מבחנים סטנדרטיים על מנת לבצע "אבטחת איכות" על חינוך התלמידים. גברים ונשים כאחד הפכו לכוח העבודה המקומי במפעלים, במשרדים, במערכי משלוחים ובמסעדות, לרוב בסביבות עירוניות גדולות, בעודם מעבים את האוכלוסייה במקומות שבהם הם יכולים גם לחיות וגם להגיע בקלות אל מקומות העבודה. זה היה כה שונה מכפי שהיה מקובל עד אז, כשמדינות בקושי הסדירו את חיי היומיום של אזרחיהן.

והנה אנחנו, כמעט 200 שנים לאחר סופה של אותה מהפכה תעשייתית, בעיצומה של המהפכה הטכנולוגית הנוכחית – עם אותם מבנים חברתיים, אותן צורות מנהיגות, אותם ממסדים ציבוריים – ממשיכים בחוסר משמעות מופתי, מכוחה של האינרציה החברתית בלבד.

נכון לעכשיו יש לנו את הכלים ליצור רפורמה במערכת החינוך שלנו, להתרחק מהרעיון של פס הייצור ולחתור למודלים חינוכיים הוליסטיים ומודרניים שאותם האקדמיה כבר הקימה; מודלים כמו למידה מבוססת פרויקטים (PBL), חינוך "ולדורף" האנתרופוסופי, "גישת רג'ו אמיליה", החינוך המונטסורי ולמידה מותאמת אישית. כל זאת באמצעות המבנים הוותיקים שכבר מוכרים לנו: הכיתה, למידה קבוצתית, חינוך הורי ולמידה פרטנית, כמו גם שימוש בטכנולוגיה מודרנית כבינה מלאכותית המעבדת שפה טבעית, רשתות חברתיות מוכוונות חינוך ואחסון בענן. כך בעצם נכון ואפשרי יהיה לעודד שיתוף, הן בין מורים לתלמידים והן בין התלמידים לחבריהם לספסל הלימודים.

ברשותנו כל הכלים לרפורמה בשוק העבודה כך שזה יאפשר תנאי עבודה במשרד, בעבודה מרוחקת ובתנאים היברידיים, לצד מדדי תפוקת עובדים שאינם מבוססים על זמן השהייה במשרד אלא על פי הביצועים של העובדים – התוצרים שהם מייצרים וכן העמידה שלהם במדדי KPI) Key Performance Indicators).

ולמרות זאת, אנו זונחים את האפשרויות לקדמה, בעיקר בגלל שהמגזר הציבורי, זה שאמור להוביל אותנו קדימה, מתמיד בפיגורו לאחור. לא רק שאינו מממן או יוצר התקדמות טכנולוגית, יש לו את החוצפה לסרב להטמיע טכנולוגיות שקיימות כבר עשרות שנים כחלק מהמבנים הארגוניים של מוסדותיו.

עלינו לתת לטכנולוגיה להיטמע במבנים החברתיים שלנו מהר יותר ולחייב את המדינה והממשלה שלנו להיות הלקוחות המשלמים הגדולים של חברות הטכנולוגיה, כמו גם לממן ולהצמיח מיזמי סטארט-אפ על ידי קרנות הון-סיכון לאומיות במימון משלמי המסים; ואולי יום אחד, כשרמת השחיתות המופרזת שקיימת כיום תרד משמעותית, יהיו למגזר הציבורי האמון והזכות להקים ולנהל מיזמים משלהם שמטרתם לשנות ולשפר את המבנים החברתיים שלנו. מדוע מיזמים כמו לימודי בית ספר מקוונים, הזמינים לציבור כמו זה של Khan Academy, חייבים להיות ממומנים באופן פרטי בלעדית? מדוע התעשייה הציבורית שלנו לא יכולה לדאוג ליצור או לכל הפחות לממן מיזמים מסוג זה שבסופו של דבר הרי תורמים לכולנו?! ואם נציגנו ה"דמוקרטיים" חלשים, ביורוקרטיים או מושחתים מדי על מנת לעשות זאת – אנחנו, העם, נשמח לעשות זאת בעבורם.

הדמוקרטיה נמצאת בצניחה גלובלית ואנחנו צופים בדיקטטורה עולה בחזיתות רבות ובמדינות ברחבי העולם – מקומות כמו הונגריה, רוסיה, בלארוס, סין, איראן, עיראק, קמבודיה, ונצואלה, טורקיה, סוריה, לבנון, מצרים, ירדן, ולאחרונה אנחנו רואים גם את ישראל ופולין ממש "על הגדר". אין זה פלא, המגזר הציבורי אכזב אותנו לחלוטין בכל צורות המשטר הנוכחיות בעודו מטיל מסים על כספינו כדי ליצור ביורוקרטיות במקום קהילות, מבלי להחזיק או לתמוך בתעשיות הפרטיות, מצדיק את קיומו רק בשמירה על "הסדר הטוב", כדי לתמוך במעמד השליט, מבלי להחזיר הרבה למשלמי המסים, לבוחרים.

מבט לעתיד

הליברטריאנים עשויים לומר שבשל הכשלים הללו מצד המדינה, המדינה וְהַפְּרָט אינם זהים, ולכן כוחה של המדינה צריך להיות מוגבל ככל האפשר. על כך אני אומר: מה אם במקום להגביל את המדינה, נחייב את המדינה להיות מלוכדת עם הפרט?

בידינו מצויים כעת כל הכלים הדרושים כדי ליצור היסטוריה ולשנות את התרבות שלנו לטובה, תודות למהפכה הטכנולוגית. אני מאמין בלב שלם שנהיה חכמים מספיק להסיר מעלינו את שרידיה של המהפכה התעשייתית ולסלול את דרכנו אל תוך הקוסמופוליס – תרבות חדשה הַנִּמְשֶׁלֶת על ידי העם ובעבור העם באמצעות דמוקרטיה ישירה מתמשכת, שתתופעל על ידי מספר נוסף של רשויות ממשל עצמאיות ותיתמך על ידי כל הטכנולוגיה שרק נוכל לגייס לרשותנו. בעוד שיש שפע של תמונות עגומות על עתידנו, יכולה גם להיות תמונה מבטיחה, אך אנחנו אלה שחייבים לעשות את העבודה, להתיר את עצמנו מהמֵסַבִּים המתועשים הקודמים ולתת למהפכה הטכנולוגית-חברתית הנוכחית לעטוף כל פיסת מדיניות ומעורבות ציבורית. הגיע הזמן להוציא את כל שנאת החינם שלנו על הסמארטפונים כדי לייצר השפעה אמיתית ומשמעותית, ולהתחיל להפיץ אהבת חינם בחיי היום יום שלנו, בקהילות שלנו.

משום מה, הוחלט לפני זמן רב כי העם ישתתף בדמוקרטיה פעם בארבע שנים באופן אנונימי, רק כדי לחזק נציגים עם אוזניים ערלות שיובילו אותנו מבלי כלל לשמוע אותנו. מאז הופעתן של הרשתות החברתיות, לפני כ-20 שנה, זכינו בטכנולוגיה שיכולה לאפשר לעם לקחת חלק משמעותי הרבה יותר בתהליך הדמוקרטי בצורה עקבית, הוליסטית וכוללנית. יכולה להיות לנו דמוקרטיה ישירה מתמשכת, עטופה באותה דמוקרטיה ייצוגית שאליה אנחנו רגילים, אבל כזו שמקשיבה במדויק לעם על ידי הזדהות אנונימית, הנובעת מבחירה של כל אזרח לחשוף עם מה הוא מזדהה ולאן מועדות פניו מבחינה פוליטית, במטרה לספור באמת את הקולות של כולנו בנוגע למדיניות מוניציפלית, ממלכתית ולאומית כאחד – על החינוך של ילדינו, על חלוקת כספי הציבור שלנו וכל ענייני המדינה ככלל. הגיע הזמן לתת לאנשים להביע את שיקוליהם הפוליטיים על בסיס יומיומי באמצעות שימוש במערכות ניתוח נתונים שאינן שונות מאוד מהמערכות שבהן אנו משתמשים כיום, למשל גוגל אנליטיקס, כדי לרכז דעות בסוגיות מדיניות יומיומיות בהתאם להצבעה האחרונה שלנו ובהתאם לדעות שמשמיעים העיתונאים והמשפיענים שאחריהם אנו עוקבים, ובמידה שבחרנו לחשוף זאת – להקרין את הבחירות הפוליטיות שלנו יחד עם הזהות הפוליטית שלנו למדינה, באופן אנונימי ומתוך בחירה אינדיבידואלית כך שתרשום את מה שאנחנו חושבים ומאמינים בו, כמו גם כל אזרח אחר במדינה, כדי לאפשר לנציגי הממשל שלנו לקבל החלטות שלא בהכרח מסכימות עם דעת הקהל, אך שלוקחות אותן בחשבון באופן מדויק.

הטכנולוגיה

הטכנולוגיות הנדרשות כדי לגרום לכל זה לקרות כבר קיימות:

טכנולוגיית Web2, כלומר פלטפורמות סושיאל שנטמעו במלואן בשוק הפרטי, אך עדיין לא זכו להתקדמות הקטנה ביותר במגזר הציבורי.
ככל הנראה גם טכנולוגיית Web3, טכנולוגיית Blockchain הנדרשת מטעמי סייבר, אבטחת מידע, סודיות ואנונימיות.
פלטפורמות אנליטיקס, כגון גוגל אנליטיקס, שבהן המגזר הפרטי עושה שימוש כבר שנים רבות, בעוד המגזר הציבורי מתעלם מהן לחלוטין. כיום, בעקבות חוקי הפרטיות, אט-אט הופכות פלטפורמות מסוג זה לבלתי חוקית במקומות מסוימים ברחבי העולם.
אחסון בענן.
בינה מלאכותית המעבדת שפה טבעית (AI LLM) שנמצאת עכשיו בהתהוות משמעותית.

אציג בפניכם כמה רעיונות למוצרים שאמורים לקדם אותנו בכיוון הזה, ואני מקווה שתוכלו גם אתם להעלות דוגמאות נוספות:

!TakeAction – אפליקציית חדשות בדומה לאפליקציות כמו NewsFlash או Feedly, רק שניתן לפעול בה בנוגע לידיעות החדשותיות המתפרסמות:
- ליזום עצומה בנושא או לחתום על כזו
- לפנות אל נציגי ציבור רלוונטיים
- לשתף את התוכן
- לתרום לאחד הגופים הרלוונטיים לכתבה, כדוגמת מטה משפחות החטופים או אפילו משפחה ספציפית
- לנסות להשקיע באחד הגופים הרלוונטיים לכתבה
- למצוא ארגון או מיזם רלוונטי להתנדב בו
- לעשות לייק או דיס-לייק

האפליקציה אף פועלת כרשת חברתית ומציגה את מעשיהם של המשתמשים – כמה תרמו, על אילו עצומות חתמו או יזמו וכו'.

rParliament – אפליקציה המאגדת שידורים חיים, הקלטות ומסמכים של כל ועדה ייצוגית בפרלמנטים ברמת עיר, מחוז ומדינה. האפליקציה פועלת גם כרשת חברתית בדומה ל-TikTok והמשתמשים בה יכולים להגיב, לסמן אם אהבו או שלא את התוכן, לתייג, לחתוך ולערוך סרטונים וכו'. כל פיסת תוכן המיוצרת על ידי היוזרים (UGC) כבולה לוועדה או להצבעה פרלמנטרית ספציפית.
rConcensus – אפליקציה לניהול קהילות כבתי ספר, שכונות, ערים, מחוזות וכו', המאפשרת לקהילות ליצור מספר הצבעות בחודש בנושאים שונים שבמסגרתן חברי הקהילה יכולים להצביע בנושאים אלה. קולותיהם של חברי הקהילה, בחירתם והצבעתם מתועדים ב-Blockchain הקהילתי באופן אנונימי.
פלטפורמת אנליטיקס השואבת נתונים מהאפליקציות שהוצעו, למשל, ומציגה את הנתונים לחברי פרלמנט, לנציגי ציבור רלוונטיים, לעיתונאים וכו'.
תכונת פרופיל שבה המשתמשים יכול לתייג את עצמם כחלקים שונים מזהותם אם יבחרו בכך, המשתלבת עם הפתרונות הקודמים.
מאגר Git המכיל את כל חוקי המדינה מתועדים, מאורגנים ומוצלבים.
פתרון בינה מלאכותית המותאם לכיתה, אשר עובר על חומרי לימוד ומערכי שיעורים מעשה ידי אדם, עונה לפקודות הקוליות של המורה ומאזין לכיתה במטרה ליצור הקשרים ולהשיב על שאלות רלוונטיות. כל זאת באמצעות הפעלה קולית ולוח דיגיטלי.

חמש רשויות השלטון

אני בטוח שכפי שיש כוכבים בשמים, כך רווחות דעות רבות על האופן שבו התרבות והממשל שלנו צריכים להיות מובנים. לכל מי שאליו זה נוגע, זוהי הדעה שלי:

על הרשות המבצעת, הממשלה, לסגת מהמודל הבריטי שבו פוליטיקאים מכהנים כשרים בממשלה, ולהעדיף את המודל האמריקאי שבו הנשיא, או ראש הממשלה כפי שהוא בישראל, ממנה אנשי מקצוע לתפקידי השרים ואותם שרים עוברים ועדות אישור אצל הרשות המחוקקת על מנת להגיע להסכמה רחבה בין הרשויות. לא עוד שרים פוליטיקאים וניפוח ממשלות במטרה לסדר ג׳ובים ממשלתיים לפוליטיקאים מושחתים. כמו כן, על הרשות המבצעת להיות מוסדרת (צריכה להיות עליה רגולציה) על ידי כל שאר רשויות השלטון.

הרשות המחוקקת, הפרלמנט, או הכנסת כפי שהיא בישראל, פגומה בצורה עמוקה, כאשר השיטה הנוכחית מעניקה לרשות המבצעת את כל הסמכות על הכנסת באמצעים שונים כגון ועדת השרים לחקיקה. זה צריך להיות ברור ומובן שהכנסת צריכה להיות רשות ממשל עצמאית ונפרדת, עם בחירות כל שנתיים (mid-terms) ועם אופוזיציה שיש לה סיכוי אמיתי להעביר חקיקה. למעט זאת, היא צריכה להישאר כפי שהיא, עם מליאת הכנסת, ועדות הכנסת, היכולת לחוקק חוקים וכו'. יש להדגיש שעל כל הוועדות, פרט לאלה הקשורות למשרד הביטחון, להתפרסם באופן הגלוי ביותר, לרבות ההקלטות והמסמכים אשר יהיו זמינים לרשות הציבור בכל עת.

אמנם לא אתיימר להיות כל סוג של מומחה למשפטים, ואולם אני סבור כי הרשות השופטת צריכה רפורמה מסוימת בנושאים כמו לוחות זמנים להליכים, מיצוי טכנולוגיה, עומס תיקים ומערכת ההגנה הציבורית. מלבד זאת, פחות או יותר, ניתן להשאיר אותה כפי שהיא.

רשות שלטון חדשה, כאמור, הינה העם, ענף ממשל שבאמצעותו נביע את זהותנו כמו גם את דעתנו, דרך מדיה חברתית-מדינית, אם כי הקולות שלנו לא ייחשבו כמשאל עם בדומה ל-Brexit, אלא יהוו רק נקודות נתונים על גבי מערכות אנליטיקס שישמשו את פקידי המדינה, נבחרי הציבור, עיתונאים וכו', כך שבסופו של דבר הקולות שלך, שלנו, יחד עם כל קולותיהם של אזרחי המדינה, יישמעו בעקביות לאורך כל הקדנציה. על הממשלה, הכנסת ובתי המשפט למדוד במדויק את הקולות ולהיות מודעים תמיד לדעת הקהל, ובד בבד עדיין להישאר עצמאיים ובלתי תלויים בה. הפלטפורמות הללו אשר אוספות את דעות הציבור חייבות להיות מוגנות על ידי המדינה באמצעות פתרונות הסייבר העדכניים ביותר.

גם האקדמיה צריכה להפוך לרשות שלטון חדשה, נפרדת ועצמאית המסדירה את כל הרשויות האחרות באמצעות הקמת ועדות ייעוץ אקדמיות ודרך יצירת מנגנוני הסדרה המבטיחים שנציגינו עומדים בסטנדרטים אקדמיים, זאת לצד חינוך ולימוד העם כולו. אין זה הכרחי שלימודים יהיו מרוץ אל התואר הנכסף; ציר הזמן לצבירת נקודות הזכות צריך להיות גמיש הרבה יותר כדי לתמוך ולאפשר למידה לאורך כל החיים.

מערכת המפלגות כיום סובלת משחיתות עמוקה ואף מקשרת בין הון פיננסי לבעלי קונצנזוס וכוח פוליטי. יש לתקן את המערכת ולהסדיר אותה על ידי כל רשויות השלטון.

גם אם השיטה הזו היתה מתממשת, מתוך כל השיטות האחרות שעולות בדמיונם של אזרחי ישראל, פשוט ככה, מהמחשבה אל המציאות – אני מוכן להתערב כי זו לא תהיה השיטה האחרונה. באמצעות שילוב טוב יותר של טכנולוגיה בתעשיות הציבוריות שלנו נרוויח המון ונתפתח מהר יותר כתרבות לאומית וגלובלית. עלינו לפנות מקום לקדמה ולהפסיק ללכת באינרציה מוחלטת עם המערכות הציבוריות שלנו. אנחנו חייבים לקחת שליטה על החיים שלנו.

רפורמה חינוכית

ברגע שחיי האזרח והמדינה הופכים שזורים זה בזו ומשפיעים אלה על אלה, הכל הופך לעניין של חינוך ילדינו במטרה שיהיו מעורבים וייקחו חלק בכל מה שיש לחיים להציע. אסייג את האמירה הבאה בהפרדה מוחלטת בין האמנות שבסרט לבין האנטישמיות המוחלטת של האמן; אם "החומה" של פינק פלויד לימד אותי משהו, הרי זה שככל שהמערכת הפוליטית המתועשת נכשלת וזקוקה לרפורמה, מערכת החינוך המתועשת נכשלת הרבה יותר. אנו מחנכים את ילדינו באמצעות כמות עצומה של "ספרינטים" במקום לרוץ איתם במרתון חינוכי.

עלינו לאמץ, בעתיד הקרוב מתמיד, כשהבינה המלאכותית תתקדם מספיק, מערכת חינוך הוליסטית בהרבה, המאפשרת ניהול פיננסי ראוי, זאת על ידי אימוץ למידה מבוססת פרויקטים (PBL) בצורה יסודית במטרה להחליף את המבחנים הסטנדרטיים; כמו גם הכנסת הבינה המלאכותית לתפקיד המחנך האינפורמטיבי, בזמן שהמורה האנושי נסוג מתפקיד זה ולוקח על עצמו את תפקיד המחנך הרגשי בלבד. המורה האנושי ינווט את הדיון בכיתה בעזרת הבינה המלאכותית הנשמעת לקולו ומחזיקה בקול ובלוח דיגיטליים. השילוב של שניהם יחדיו ירווה את סקרנות התלמידים, יבטיח שיעמדו בדרישות השיעורים, יעניק לתלמידים ידע בסיסי ומיומנויות חברתיות ואף יעודד את השראתם של התלמידים ללמוד יותר בבית – בקבוצות, בזוגות ובאופן פרטני.

לכל כיתה צריך להיות מורה הוליסטי אחד ויחיד שיהיה איתם שעה-שעה, יום-יום, במקום עשרה מורים המכסים תחומי לימוד שונים. נדרש להקצות זמן של כחמישה שיעורים בשבוע לנושאים המשרתים את תחומי העניין המשותפים של הכיתה, שייבחרו על ידי תלמידיה בהליך דמוקרטי. יום לימודים צריך להיערך בשעות 17:00-10:00 וצריכים להיות בו כשישה שיעורים שיימשכו כ-50 דקות כל אחד, והפסקות של 20, 30, ו-40 דקות בהדרגה, קצרות יותר בתחילת היום, ארוכות יותר בהמשך היום, והפסקה קצרה לפני השיעור האחרון. ככלל, למורים כבר לא צריכה להיות הכשרה מקיפה בחומרי הלימוד אלא יותר בניהול רגשי-חברתי של הכיתה והתעודות שלהם בהתאם. בנוסף צריך להקים מערך כוח אדם הבונה מערכי שיעור ותוכניות לימוד שיינתנו למורים ויוזנו לבינה המלאכותית. ייעוץ פסיכולוגי ורגשי צריך לקבל משקל רב במערכת החינוך ולכן יש להעסיק גם פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, גם כמורים וגם כיועצים.

בהנחה שהנידון לעיל מתממש, יהיו משמעותית פחות משרות מורים ויתפנה תקציב. כמו כן, מורים ייחשפו לתחומים שאין להם הרבה ידע בהם, בעיקר באותם תחומים שתלמידי הכיתה יבחרו ללמוד, תחומים שלהם גם אין בהכרח מערכי שיעור. בהתאם לכך, יש לאפשר "תקציב לימודי חוץ" לכלל המורים שישמש אותם כדי לשכור יועצים מהאקדמיה ומהתעשייה. המורים ייפגשו עם אנשי המקצוע כדי ללמוד את הנושאים באופן כללי מספיק על מנת להפעיל את הבינה המלאכותית סביב הנושא בצורה נאותה.

כמו כן, על מערכת החינוך לפעול על מנת לשקף את כל תכניה באופן פתוח ודיגיטלי במטרה לאפשר את ההתפתחות האוטודידקטית של כלל תלמידיה, ובמידה שיחפצו בכך – לאפשר לתלמידים להשתתף במבחנים ובעבודות שאינם נדרשים מהם בעת זו, לדוגמה של כיתות מתקדמות יותר או של מגמות שאינם רשומים אליהן, על מנת לעודד התקדמות אוטודידקטית במערכת החינוך.

באמצעות שיטה זו אני מאמין כי באמת ובתמים נוכל לשנות את חייהם של תלמידנו לטובה.

החוזה החברתי

הקונספט

אין ספק כי המנעד רחב ואף תלוי ומשתנה בין מדינות שונות, סוגי רפובליקות ומדיניות ציבורית; אבל באופן כללי, האדם נולד אל תוך המדינה – ובשלב זה הוא הופך לאזרח ומסכים על כל המשתמע מכך להיקשר בחוזה חברתי אל אותה המדינה.

הסטטוס קוו

בחוזה החברתי הנוכחי, אותו אזרח שזה עתה נולד מסכים, לאחר כמה שנים של התבגרות, להיכנס למערכת החינוך התעשייתית שלא תקשיב לתחומי העניין או לנטיותיו הטבעיות כמעט בכל נקודה בין הגילאים שש ל-18. עם זאת, היא תטיף לו ידע בסיסי בנושאים המאושרים על ידי המדינה; מדינה שבהכרח לא מקשיבה או לוקחת בחשבון את השקפתם של הוריו, מוריו, עמיתיו או שלו עצמו בשום שלב בחייהם בנוגע לחינוך שיקבל הוא עצמו או צאצאיו.

כאשר האזרח סיים את לימודיו בבית הספר, שבו כאמור הוא אינו צובר שום ידע חיוני או מיומנויות הנדרשות לחיים המודרניים אלא הרבה ידע שאינו רלוונטי אשר אושר על ידי מדינה מנותקת, הוא ישלם באופן פרטי את שכר הלימוד עבור לימודים אקדמיים או מקצועיים שילמדו אותו בפועל השכלה מעשית. זמן קצר לאחר מכן הוא ייכנס למעגל העבודה, בין אם יצטרף למגזר הפרטי או הציבורי כשכיר ובין אם יפתח עסק עצמאי, ויתחיל לשלם מסים (מס הכנסה, מע"מ, ארנונה וכו') במטרה לשמור על התפקוד של מוסדות המדינה, המערכות הביורוקרטיות והמערכות הפוליטיות. המדינה, בתמורה, שואפת לשמור ולקיים שלום, סדר, שוויון הזדמנויות, חופש פעולה וצמיחה כלכלית, ואולם לרוב אין עולה בידה למלא אחר שאיפותיה אלה. המדינה גם מסכימה לממן, להפעיל ולשמור על מוסדות ציבוריים כגון בתי חולים, בתי ספר, כבישים, תחבורה ציבורית, נציגי ציבור, וועדת בחירות וכו', אך כל אלה יבוצעו בהתאם למדיניות המאושרת על ידי המדינה, אשר אינה לוקחת בחשבון את רצונותיו או את דעתו של אף לא אזרח בודד אחד עם החלטותיה.

בערך אחת לארבע שנים המדינה תאפשר לאזרח להצביע למפלגה עם מערך נציגים שנבחר על ידי המעגלים הפנימיים של אותה המפלגה ולא על ידי האזרח – ואם הוא מרגיש שאף אחד ברשימות המפלגה אינו יכול לייצג אותו כראוי, זו בעיה שלו. בסופו של יום, כל אזרח מצטמצם לשלושה דברים: בוחר בקלפי, משלם מסים וצרכן פרטי.

החוזה המיועד

בחוזה חברתי זה מסכים האזרח להיכנס למערכת בתי הספר הממלכתיים שמבטיחה לחבר אותו עם קבוצת תלמידים הטרוגניים – כיתתו, ואף לחבר בינו לבין מורה אחד שידאג לו כחלק מהכיתה. המדינה מסכימה לאפשר לכיתה לבחור באמצעות שיטה דמוקרטית המבוססת על קונצנזוס רחב, עד חמישה שיעורים בכל שבוע שיעסקו בנושאים הנוגעים לתחומי העניין של הכיתה והנטיות של התלמידים בה.

המדינה גם מבטיחה ללמד את האזרח את החומר הבסיסי והיסודי שהינו כה חשוב לרווחה מודרנית, כפי שיאשרו הוריו, מוריו ואזרחים בוגרים אחרים, במסגרת המדיניות הציבורית ומתוך ידיעה שהמדיניות החינוכית היא חלק בלתי נפרד ממנה. במהלך חייו כקטין, לתלמיד תהיה גישה לרשתות חברתיות בבעלות ציבורית וזכות להשמיע את דעתו הדמוקרטית בכל עת תוך כדי הזדהותו כקטין, אך הוא לא יוכל להצביע בבחירות הפרלמנטריות מפאת גילו.

כשהאזרח יתבגר הוא יקבל את זכות ההצבעה, ימשיך להשתתף בדמוקרטיה של העם, ואפילו יוכל להיבחר כנציג ציבור. הוא ייקח חלק בלתי נפרד מהדמוקרטיה וממצב האומה. בדרך זו האדם אינו מצטמצם, אלא מועצם על ידי המדינה שמעודדת אותו לנקוט עמדה ולהיות מושקע במדיניות ובמיזמים ציבוריים. המדינה מצדה מתחייבת למדוד במדויק את כל הדעות של אזרחיה, לשמור על מוסדות ציבוריים, פיזיים או דיגיטליים, ולאפשר לכל אזרח להיות חלק אינטגרלי מפעילותה השוטפת.

הפוליס

הרשו לי לצטט את מילותיו של צ׳ארלס ווייפר, מתוך ספרו "מחשבה פוליטית":

"מבריקים ברוחם ועשירים בשפתם, היוונים, במקרה או על ידי איזו מתנת אלים נדיבה במיוחד, קלעו עם הרעיון של ארגון חייהם באופן ממוקד כפי ששום דבר אחר לא יכול היה להיעשות עם האנרגיה הגדולה שלהם, ואפשר להם להפיק את המרב מהמתנות הגדולות שלהם. הארגון הזה היה מה שהיוונים הכירו בתור ה'פוליס', מונח שאין לו תרגום מדויק, אבל אנו מכנים אותו בצורה הלא מספקת 'מדינת העיר'. זה היה הרבה יותר ממה שאנחנו מתכוונים אליו כשאנו אומרים עיר והרבה יותר ממה שאנחנו מבינים כשאנחנו מתייחסים למדינה".

"מעל הכל, הפוליס היתה חופשייה. חירותה היתה נשמת החיים של היוונים. המליאנים אמרו לנוכח הכוח האתונאי המוחץ: 'אלה בוודאי חוסר הצדק והפחדנות בנו, שעדיין חופשיים לא לנסות כל מה שניתן לנסות לפני שניכנע לעולכם', אלה היו יוונים טיפוסיים. כך גם היו שני הספרטנים שהקריבו את חייהם למלך הפרסי בהקלה על הוצאתם להורג של שני השליחים הפרסים בספרטה, שאמרו: 'מעולם לא טעמת חירות... אם היית עושה זאת היית דוחק בנו להילחם עבורה, לא מרחוק עם כידון, אלא עם גרזנים ברובעים הקרובים'. ואכן, הריבונות של הפוליס היתה כה פונדמנטלית עד שהיוונים מעולם לא יצרו אומה, רעיון שהפוליס מתנגד לו באותה מידה כמו לרעיון הקאסטות בהודו. הטוב ביותר הוא האויב של הטוב, ובכל הנוגע למה שהופך את החיים למסעירים ושלמים, היווני היה משוכנע שיש לו את הטוב ביותר".

"גודלה וריבונותה הפכו את הפוליס לצורת ההתקבצות הפוליטית האינטימית והאינטנסיבית ביותר שהתקיימה אי פעם. השפעתה על אזרחיה היתה ישירה הרבה יותר ממה שהשפעתה של מדינה מודרנית גדולה יכולה לקוות להיות אי פעם. ברור שזה כך בפוליס דמוקרטית, שבה האזרח היה חבר באספה הריבונית, שם הוא עשוי להיבחר בהגרלה להיות שר האוצר, שם הוא יכול היה לחשוב על לכהן בתפקיד מדי כמה זמן, שם הוא עלול למצוא את עצמו מפקד על מערכה כפי שעשה סוחר עורות אתונאי לאחר שהביע ביקורת נוקבת על ניהול המבצעים. אבל זה נכון לא פחות גם לגבי הפוליס שאינה דמוקרטית. שם היתה תחושת השייכות של האזרח כלפי הפוליס, שהוא חבר בה אך היא אינה מתמקדת בו, חריפה באותה מידה. שם תחושתו של קשר ישיר איתה היתה חזקה באותה מידה. שם מסירותו לדבר הזה היתה נלהבת לא פחות – כמו באמירתו של סימונידס על המתים הספרטנים בתרמופילאה, 'לך, זר, אמור ללאקדמוניים שאנו שוכבים כאן מצייתים לפקודותיהם', הוא כה רהוט כמו מקרא הלוויה המפורסם של פריקלס. בעבור היוונים, אם כן, לפוליס היתה משמעות הרבה יותר קונקרטית ממה שיש למדינה עבורנו. דברים שנראים לנו מופשטים ומייגעים היו בה בהירים ומיידיים, כך שאפילו תשלום מס הכנסה הפך לפחות מעורר התנגדות משום שהיה פחות מרוחק. גברים עשירים בפוליס לא נדרשו לשלם מס-על אלא ציפו מהם שיפיקו מחזה או יעבדו על ספינת מלחמה, ועד כמה שהרתיעה שלהם להיפרד מכסף היתה חזקה, אין זה מופרך להאמין שהם חשו סיפוק רב יותר מהתבוננות במחזות שהם הפיקו או בספינות המלחמה שהם הצטיידו בה, מאשר אלה שמשלמים היום מסים חשים עם בחינת החזרי המס שלהם".

"כתוצאה מהאינטימיות והישירות הזו, לפוליס היתה משמעות מלאה הרבה יותר עבור היווני ממה שיש למדינה עבורנו. הוא זיהה אותה עם כל הערכים האנושיים. זה היה כל כך חלק מחייו שאי אפשר היה לחשוב עליו בנפרד, כך שהיוונים מעולם לא מצאו את זה מספיק לדעת את שמו של אדם ושמו של אביו, אלא תמיד דרשו גם את השם של הפוליס שלו. הפוליס היה כל כך חלק מחייו עד שאי אפשר היה לחשוב עליו בנפרד ממנו, כך שהיוונים לא דיברו על אתונה, ספרטה או מלוס, אלא תמיד על האתונאים, הלאקדמוניים והמליאנים. שום אמונה יוונית לא היתה חזקה יותר מזו שרק בפוליס גברים ראויים לשמם יכולים לחיות. אכן, המילה היוונית 'לחיות' פירושה גם 'לקחת חלק בחיים הקהילתיים' (מעניין לציין כי במילה היוונית המודרנית 'Politeuma', שפירושה תרבות, אולי קיים הזכר האחרון של החיבור הישן הזה של חיים ופוליטיקה), והשם שהם נתנו לאדם שלא מתעניין בפוליס היה 'Idiotes' – משם מגיעה המילה 'אידיוט'. כדי שהחיים יהיו שווים לחיות אותם חייבים שתהיה להם משמעות, ורק בפוליס, הם היו בטוחים בזה, הם רכשו משמעות. חיי הפוליס, הם האמינו, חיוניים לכל האדם. כשאריסטו אמר שהאדם הוא חיה פוליטית, הוא התכוון שטבע האדם לחיות בפוליס; ואם לא, אין הוא אדם באמת. הפוליס לבדה אפשרה את החיים הטובים ולכן היתה החינוך הגדול ביותר לסגולה שיכול האדם אי פעם להכיר. לזה התכוון סימונידס כשאמר: 'הפוליס מלמדת את האדם'. היא היתה כנסייה, אוניברסיטה, מדינה – הכל יחד. שם, היכן שהפוליס לא היתה, שלטו העבדות והברבריות; כאן, היכן שהיא, נוספו צבע ותשוקה ועוצמה לחיים, האדם יכול לבדו להגשים את טבעו".

הדמוקרטיה היוונית, הפוליס, היתה תופעה תרבותית פוסט-חקלאית קטנה, אבל היא הראתה לנו איך דמוקרטיה ישירה, אמיתית, יומיומית, יכולה להרגיש עבור העם; כשיש לו השפעה אמיתית בענייני המדינה, זה משחרר. זה לא יכול היה להימשך כי זה לא היה סקיילאבילי עם הטכנולוגיה של אותם הימים, ולכן הרפובליקה הרומית החליפה אותה. היום, עם השימוש בטכנולוגיה מודרנית, יש לנו את הכוח להחזיר את התרבות הזו בקנה מידה ענק, לתת לעם לקחת את השלטון פעם נוספת, לתת לנו משמעות, לתת לנו השפעה, לתת לנו להיות יותר מסתם הצבעות לקדנציה וצרכנים, לשחרר אותנו משלשלאותינו.

אין בכך דבר מלבד אירוניה, לגלות עכשיו שבגלל שחיתות וביורוקרטיה, הרפובליקה המודרנית אינה סקיילאבילית, ולכן היא חייבת להתחלף בדמוקרטיה המודרנית.

הקוסמופוליס

תארו לעצמכם את מדינת ישראל חמש שנים לאחר כניסת הרפורמות הללו לתוקפן – היא תהיה כמעט בלתי ניתנת לזיהוי. באמצעות הרצון הפיננסי והפוליטי של העם, יחד עם הוספת המשילות של האקדמיה, המדינה תצמח ותשגשג בדרכים דרסטיות, תחליש את הסמכות של המעמד השליט, תסיר את הניצול של מעמד הפועלים ותיתן תקווה לעניים ולנפגעים. המבנים החברתיים הציבוריים שלנו יהיו מזמינים ומכילים יותר, תעשיות חדשות ייווצרו במגזר הפרטי, כשהשאלה אם למיזם יהיה סיכוי תאבד את משמעותה, מכיוון שהממשלה והאזרחים כאחד יממנו וייקחו סיכון במיזמים שלדעתם יעשו טוב ויהיו רווחיים. משפיענים פוליטיים יתחילו לצבור כוח ולכל אדם, אם יבחר בכך, תהיה מטרה תמידית להשפיע על המדיניות הציבורית ומצב האומה.

הרגש

כבר כל כך הרבה זמן שאנשים שרים על הפגמים של התרבות שלנו ועל התקווה לתרבות חדשה. פינק פלויד, פאולו נוטיני, הביטלס, מיוז, אוליבר אנתוני ויצירותיהם של עוד אמנים רבים אחרים. אך במקום להקשיב להם, אנחנו פשוט מדביקים אותם כאופנה צרכנית.

המגזר הציבורי למרבה הצער לא סוחב את משקלו, אלא בעיקר פועל למען שמירת הסדר הטוב מבלי לפעול למען אף מטרת-על כלשהי. הדברים יהיו כפי שהם כל עוד נשמור אותם כך. ברגע שאנחנו, העם, נסכים, נדרוש ונפעל לשנות את חיינו, זה יהיה לחלוטין בתוך מישור הסבירות שנעשה זאת ונגיע לשם.

לאן היינו מגיעים אילו אתגרים שהתמודדו איתם מיליארדרים וחברות ענק היו פוגשים עוד קודם לכן ממשלת סטארט-אפ משומנת, שלא מתייחסת לאזרחים ולעובדים שלה בזילות, בניצול או בשקרים?! המגזר הציבורי צריך להטמיע ולנצל את הטכנולוגיה ואת כוח האדם שברשותו באופן מהיר ואיכותי יותר, ולהתחיל להתיר את הביורוקרטיה המחרידה שלו. עליו להתחיל להוביל אותנו קדימה, כשהוא נשלט ומכוון על ידי העם באמצעות חמש רשויות השלטון, בעודו תומך ומממן את המגזר הפרטי. אם כך יהיה הדבר, לא ניתן יהיה לעצור אותנו.

החיכוך

החיכוך היחיד, מלבד האדישות הקולקטיבית שלנו, הוא מול רצונם של נציגי המשטר ובעלי הכוח שרק רוצים לשמור אותו קרוב לעצמם, כל זמן שהם רק יכולים. מאחורי הנעת הקדמה מעבר לחיכוך זה עומד המנוע האחד והיחיד: רצון העם. אנחנו, האנשים, חייבים לקחת בחזרה את אותו הכוח שתמיד היה שלנו. לטובת המדינה, אנחנו חייבים לבנות את הטכנולוגיה, לכבוש את הרחובות, להגיע אל ראש רשימות המפלגות, להקים מפלגות חדשות, לכנס, לדרוש ולחייב שינוי של מערכת שעדיין תקועה בסוף המאה ה-18, עת תוכננה. זו אולי הרפובליקה המודרנית, אבל אנחנו נבנה את הדמוקרטיה המודרנית; נהיה חופשיים יותר ונשיג יותר ממה שאבותינו המייסדים יכלו אי פעם לקוות לו.

כמובן שגם יהיו קולות מסוימים הבאים מהמשטר, מהתקשורת ומהעם עצמו שיאמרו שהעם בהמונו כה טיפש ובור שאינו ראוי לשלוט או בכלל להישמע כחלק מהמדינה. קולותיהם של האזרחים, עדיף שיצעקו אל תוך הריק ברשתות החברתיות ובאתרי החדשות, עדיף להמשיך לספור אותם לפי רמת הצפיפות בהפגנות ולפי הקולות בקלפי, ושהנהגות המדינה ימשיכו בשלהן.

על כך אומר כדלהלן: במידה שאנחנו מאפשרים דמוקרטיה ישירה מתמשכת, אדם שלא הצביע היום, ייתכן כי יצביע מחר, ולכן אין זה נכון להסתכל על המספרים לפי אחוז ההצבעה. כמו כן, בהתחשב בכך שבדמוקרטיה ישירה מתמשכת גם קטינים רשאים להשתתף תוך הזדהות כקטין, אין להסתכל רק על אוכלוסיית בעלי זכות הבחירה, אלא על כלל אוכלוסיית המדינה.

לפי הספירה האישית שלי, בכנסת ה-25, ברשות המחוקקת ישנם:

29 חברי כנסת רשעים, מתוכם 26 בקואליציה ושלושה באופוזיציה, המייצגים 2,367,125 אזרחים.
19 חברי כנסת טיפשים, מתוכם 18 בקואליציה ואחד באופוזיציה, המייצגים 1,550,875 אזרחים.
21 חברי כנסת שנראה כי אינם עובדים, מתוכם תשעה בקואליציה ו-12 באופוזיציה, המייצגים 1,714,125 אזרחים.
51 חברי כנסת שהם סך הכל בסדר, מתוכם 26 בקואליציה ו-25 באופוזיציה, המייצגים 4,162,875 אזרחים.

נשמע לי סביר שכפי שאנו מאפשרים לדמוגרפיה של טיפשים, רשעים ועצלים לקחת חלק כה ניכר בדמוקרטיה הנציגית שלנו ולייצג מיליונים כה רבים של אזרחים (5,632,125 אזרחים סך הכל), כך אנחנו צריכים לאפשר לאותם אזרחים לייצג את עצמם.

הָאֱלֹהִי

במילים פשוטות, בחיי אני משתמש במילים "הקדוש ברוך הוא", "הטבע" ו"הַיְּקוּם" כהַיְנוּ הָךְ. אני מאמין שככל שנפעל טוב יותר כחלק מהטבע שלנו, כך נשרוד טוב יותר, משום שהישרדות ארוכת טווח של המין, החברה, הקבוצה והיחידים היו לנצח המטרה היחידה האמיתית בעבור כל אורגניזם חי. ככל שנבין טוב יותר את היקום ואת מקומנו בו, על חוקיו המתייחסים למדעים המדויקים, הטבעיים והחברתיים, עם הטבע הפראי ההישרדותי והרגשות החייתיים, עם ההיסטוריה והעתיד האבולוציוניים – כך נחיה טוב יותר גם כעם אחד וגם כיחידים. ככל שניצור ונטמיע טכנולוגיה בתוך החברה שלנו תוך שמירה על קשר עם הרגש, הקשר והקהילה שלנו, כך נפרח טוב יותר כלפי הקב"ה. רק על ידי כך שנלמד מעצמנו, כמו גם מהקב"ה, הטבע והיקום שלנו, יהיה לנו את הסיכוי למצוא אי פעם את דרכנו לתרבת את הפלנטה, לצאת מהכוכב ולהמשיך לנוע קדימה.

האמונה בקב"ה ובכלל נקשרה זמן רב מדי עם טקסים של הדת הממוסדת במקום להסתמך על סקרנות, פילוסופיה ומדע – השיטות המבריקות למציאת הקב"ה באמת ובתמים, להבין אותו ולמצוא את הכלים שנותרו על ידו לשימושנו כדי לשרוד, לחיות ולפרוח כחלק ממנו. הקב"ה אינו שייך לאף אדם או מוסד מלבד הפרט המאמין בו; אף אחד מלבדך אינו יכול להיות זה שיכתיב כיצד תביע/י את אמונתך הלאה, או להיות זה שיקבע האם אמונתך ראויה לאהבתו של הקב"ה, לרוב מסיבות כמו "האם ביצעת את הטקס".

מלבד מוסד הדת קיימת הפילוסופיה של הדת, אותם טיעוני הנפש כלפי האמונה, הפרשנויות, האנלוגיות בין הקב"ה לבינינו – התודעה שלנו; את אלה כמובן עלינו להעריך ולנצור בתקווה שכבני אדם, כולנו נהפוך לחלק משמעותי ביותר מהקב"ה, הטבע והיקום שלנו – אם נשקיע את הזמן והעבודה, ואם יהיו לנו האומץ והתעוזה לשנות את אופן הפעולה שלנו כדי לאפשר לְקִדְמָה להוביל את דרכנו.

מי אני?

שמי יובל דוד ורד, נולדתי ב-13 באוקטובר 1986, גדלתי ברעות וכיום אני גר במודיעין. אני ישראלי אסלי עם אזרחות אמריקאית נוספת. כשהגעתי לגיל 27 חשבתי על כל מה שכתבתי כאן, ובמשך כעשור נאבקתי וחיפשתי מה לעשות עם המילים והרעיונות, גם אם רק לבטא אותם כך, בכתב.

שירתי בצה"ל ממרץ 2006 ועד נובמבר 2010. בתחילת השירות הצבאי שלי הייתי מפקד כיתה (מ"כ) בבסיס הטירונים זיקים, התקדמתי ושירתי כקצין ומפקד מחלקה (מ"מ) באותו בסיס. באותה תקופה, ב-11 בספטמבר 2007, קסאם שנורה על ידי ארגון הטרור הג'יהאד האיסלמי (גא"פ) פגע במחלקה בתוך הבסיס ונאלצנו לטפל בפצועים ולפנות אותם. הדבר אירע יום אחד לפני שאותם 69 טירונים שנפגעו היו אמורים לסיים את הכשרתם, לצאת מהבסיס ולשרת ביחידות האורגניות שלהם.

לאחר שירותי כמפקד מחלקה, החל מאוגוסט 2008 ועד לנובמבר 2010, המשכתי לשרת כקצין מבצעים משולבים בחטיבת המבצעים שבקריה, שהיתה באותו זמן תחת פיקודו של תת-אלוף (תא"ל) דְּאָז אביב כוכבי. השתחררתי בכבוד בדרגת סגן. המשכתי לשרת עשר שנים נוספות בשירות מילואים בחטיבת המבצעים והשתתפתי בתרגילים, במבצעים ובמלחמות. יצא ששירתי בתפקיד בכמעט כל סבב לחימה שבין "עופרת יצוקה" ועד "שומר החומות".

בגיל 24, לאחר השחרור משירות הקבע, התחלתי לעבוד כמנהל לקוחות עסקיים בחברה טכנולוגית ולאחר שנתיים בתפקיד התקדמתי לתפקיד מנהל מוצר באותה חברה. עבדתי כמנהל מוצר בשתי חברות נוספות, וכשש שנים במצטבר הייתי מנהל מוצר. בשנת 2020 התחלתי לעבוד במשרת קניין מדיה דיגיטלית (מנהל קמפיינים), ולאחר מכן התחלתי לימודים בבית ספר מקצועי כדי ללמוד את התחום לעומק. עבדתי בעבור כמה סוכנויות שיווק דיגיטלי ואני עדיין עובד כיום באותו התפקיד.

יש בי הרבה תשוקה למדיניות ציבורית, אבל אני מתעב את הפוליטיקה הכרוכה בכך. בתרבות שכזו, לצערי, באמת איני רואה כיצד אדם פשוט כמותי יכול לתרום לשיח הציבורי, שלא לדבר על המדיניות הציבורית.

עם זאת, עם אותן המילים שכתבתי כאן מעומק לבי, אני מקווה שכולנו נראה שנבחרי ציבור צריכים להיות לא יותר מאשר צינורות לאיסוף קונצנזוס, ההסכמה או האי הסכמה שלנו, של העם. עליהם ליישם זאת כמדיניות ציבורית, כמו פקידים ולא יותר מכך. על נבחרי הציבור להעצים את העם לגלות את כוחו ולהשתמש בו, להקשיב היטב ובעקביות לצרכיו ולרצונותיו ולהילחם כדי לייצג את הדמוגרפיה שלו במקום לשעבד אותה.

לא אתיימר ואעמיד פנים שיש לי את כל התשובות, ואולם אני בהחלט מאמין שבאופן קולקטיבי, לנו העם יש את התשובות – ובאמצעות השתתפות דמוקרטית עלינו להשיב את הכוח לידינו.

אני מסכים, אז מה עכשיו?

כרגע יש לנו רק אדם אחד המחויב לשינוי הגדול בדמוקרטיה כפי שמוצג כאן – וזה אני. ברשותנו אתר אינטרנט, כמה נכסים ויזואליים ונוכחות במדיה החברתית. בהתחלה גם היו לנו כ-30 אלף שקל לפרויקט שאותם השקענו ביצירתו ובהקמתו כולל תרגומים, קניית מודעות, גיוס משפיענים וכו'.

כדי להצליח, אנחנו צריכים לגייס עובדים במשרה מלאה עם כל העלויות הכרוכות בכך. אך למרות זאת, אנחנו מציעים את "פני הדמוקרטיה" בפורמט להדפסה וכספר דיגיטלי בעלות של 50 שקלים בלבד. זהו רק תשלום סמלי, כמובן, ונעריך כל טיפ או תרומה שתתמוך בנו ובמטרה החשובה שלנו. ברגע ש"פני הדמוקרטיה" ברשותכם, אנו מזמינים אתכם להפיץ את הבשורה בדרך הכי יעילה שאפשר – חלקו את הטקסט, שלחו אותו, שתפו אותו, צרו תוכן הקשור אליו ובקשו מאנשים לקרוא אותו, להתייחס אליו ולתמוך בו וברעיון כולו.

כמו כן, אנחנו מזמינים אתכם לשקול את ההשקעה בחברה על ידי מילוי טפסי השקעה עם ההון שברשותכם בתמורה לאחוז הבעלות על החברה שברצונכם. אנו מבטיחים לשקול את כל הזדמנויות ההשקעה ולשמור על קשר עם כל משקיע פוטנציאלי.

בנוסף, נשמח להיעזר במתנדבים: מפתחי Backend & Frontend, מעצבי UX, מנהלי מוצר, מנהלי פרויקטים ונוספים. במידה שתרצו להירתם למשימה שלנו, אנא מלאו את טופס ההתנדבות המופיע באתר, כולל את השעות השבועיות שתוכלו לתרום, המקצוע שלכם ופרטי ההתקשרות עמכם. אנחנו נדאג לשמור אתכם בעניינים. אם תרצו לתרום בדרך אחרת או לבנות ביחד איתנו שת"פ עם יוזמה משלכם, נשמח לעבוד יחד עם יוזמות מקומיות הפונות לאותו הכיוון ועם ערכים דומים לשלנו. בהצלחה לכולנו.

לתמיכה ברעיון

תורגם לעברית ע״ מור אגיוף בשיתוף עם יובל ורד
הגהה ועריכה לשונית על ידי נורית פלד-קירשטיין