קומוניזם – מאידיאולוגיה מהפכנית אל האתגרים והאלטרנטיבות במאה ה־21

הגדרת המונח קומוניזם

קומוניזם הוא רעיון חברתי ופוליטי שבמרכזו ביטול החלוקה למעמדות והעברת הבעלות על אמצעי הייצור מן הפרט לקולקטיב, כדי לחלק תוצר ועוצמה באופן הוגן.

כתבי קרל מרקס ופרידריך אנגלס במאה ה־19 הציבו את מאבק המעמדות כמפתח להבנת ההיסטוריה, ואת חזון החברה השוויונית כיעד סופי. המונח עצמו מתאר לא רק שיטה כלכלית אלא גם תפיסה מוסרית של צדק חברתי, סולידריות והפחתת הניכור בשוק העבודה.

עקרונות יסוד:

• חברה ללא מעמדות והפחתת אי שוויון כלכלי וחברתי.

• ביטול הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור והעברתם לניהול ציבורי או שיתופי.

• שותפות בתוצר החברתי וחלוקת משאבים על בסיס צרכים.

• ציפייה לדעיכה הדרגתית של מנגנוני כפייה מדינתיים כאשר תנאי השוויון יבשילו.

חשוב להבחין בין מרקסיזם כתיאוריה היסטורית שמשרטטת יעד עתידי של חברה חסרת מעמדות ומדינה, שצפויה להתהוות רק כאשר יבשילו תנאים חברתיים־כלכליים מתאימים, לבין "קומוניזם" כשם שניתן במאות ה-19 וה־20 למשטרים שניסו ליישם הלאמה וריכוזיות.

ההבחנה הזו מסבירה את הפער שחווה העולם בין הרעיון הנורמטיבי של שוויון וסולידריות לבין פרקטיקות מדינתיות, שנוצרו בתנאים שלא תאמו את החזון התיאורטי.

מקורות פילוסופיים והיסטוריים

לפני מרקס פעלה מסורת של ביקורת חברתית על הקפיטליזם התעשייתי והתקיימו ניסויים שיתופיים. הוגים ויזמים ניסו להעמיד קהילות משותפות ללימודים עבודה, המנוהלות על ידי החברים ולא נמצאות בידי בעלי הון.

כישלונות חלקיים וניצחונות מקומיים חשפו שני דברים: בעיית כוח והיררכיה בתוך כלכלה ריכוזית מחד, והיכולת של ארגון שיתופי לייצר תחושת שייכות ותכלית מאידך. התובנות האלה הכשירו את הקרקע לרעיון מהפכני שביקש לשנות לא רק מוסדות אלא את יחסי היסוד בין עבודה, הון ומדינה.

הקומוניזם כתיאוריה פוליטית וכלכלית

התיאוריה המרקסיסטית מתארת היסטוריה של עימות בין בעלי אמצעי הייצור לבין מי שמוכרים את כוח עבודתם. לפי מרקס ואנגלס, המשבר המבני של הקפיטליזם יוביל למהפכה שתכונן בעלות משותפת על המשאבים, תבטל את הניצול ותאפשר שחרור מהניכור. לצד החזון הוצעו גם צעדי ביניים ברוח התקופה, כמו מיסוי פרוגרסיבי והלאמה של מגזרים אסטרטגיים.

בסופו של דבר, התגלו פערים בין הרעיון התיאורטי לבין מהפכות שנעשו בשמו:

• חזון לחברה שיתופית ופלורליסטית לעומת מדינות חד־מפלגתיות וריכוזיות.

• הבטחה לשחרור האדם מעול הניצול לעומת הרחבת מנגנוני פיקוח וענישה.

• תכנון רציונלי שמכוון ליעילות ולשפע לעומת מחסור, תמריצים חלשים וחוסר יציבות.

יישום במציאות – ברית המועצות, סין ומדינות נוספות

ברית המועצות

הניסיון המקיף ביותר לממש קומוניזם התבסס על תיעוש מהיר ותכניות חומש. נרשמו קפיצות בייצור תעשייתי, בחינוך ובמדע, אך גם קולקטיביזציה כפויה, רעב ודיכוי פוליטי. ההישג הצבאי והמדעי המרשים התקיים לצד מחיר אנושי כבד ומשק מתוכנן שסבל מחוסר גמישות. בסופו של דבר, השיטה תרמה רבות לקריסתה של ברית המועצות.

סין

מאמץ הרה־גורל להמריץ ייצור וחקלאות בסין הפך לרעב המוני. לאחר מכן אימצה ההנהגה רפורמות שוק שהקטינו את העוני בקנה מידה יוצא דופן, תוך שמירה על שלטון חד־מפלגתי. התוצאה היא כלכלה דינמית עם ריכוז סמכויות פוליטי ומתח מתמיד בין פתיחות כלכלית לבקרה חברתית.

מזרח אירופה

ב־1989 התמוטטו רוב המשטרים הקומוניסטיים באירופה, ואלו פתחו תהליכי מעבר לדמוקרטיה ולכלכלת שוק. חלק מהמדינות צמחו במהירות, אחרות נקלעו למשברים. המורשת המשותפת כוללת פערים חברתיים שנוצרו בזמן ההפרטה.

קובה

בקובה בלטו הישגים בריאותיים וחינוכיים לצד מגבלות קשות על חופש הביטוי וההתאגדות. ניסויים אחרים בעולם נעו בין שיתופיות קהילתית לבין ריכוזיות מדינתית, עם תוצאות מעורבות ביחס לרווחה, חירות וצמיחה.

ישראל

גם כאן בארץ ניתן למצוא דוגמה ליישום (בקנה מידה קטן) של הרעיון. בראשית ימי המדינה, הקיבוצים הקומוניסטיים התאפיינו בבעלות משותפת, חלוקה לפי צרכים ודמוקרטיה קהילתית. לצד הישגים חברתיים וחקלאיים, החל משנות ה־80 פרץ משבר חוב כבד שהוביל להסדרי חוב מדינתיים ולגל של רפורמות, הפרטות ונטישה של שוויון מלא. עם השנים, רוב הקיבוצים עברו למודל שיתופי־מופרט עם רשת ביטחון חברתית, בעוד שמעטים המשיכו במבנה הקלאסי. 

ביקורת על הקומוניזם

• כלכלה מתוכננת מתקשה להגיב למידע מפוזר ולתמרץ יזמות וחדשנות.

• פגיעה בחירויות הפרט, חופש הביטוי וההתארגנות ונטייה לפולחן אישיות בהנהגה.

• מחיר אנושי של מהפכות, קולקטיביזציה וחינוך מחדש בכפייה.

• תמריצים חלשים ליעילות, שחיתות בירוקרטית ותקיעוּת מוסדית.

• בעוד מרקסיזם הגה את כוחו של מעמד הפועלים, קומוניזם לקח את הכוח להנהגה, כרגיל.

מנגד, יש המצביעים על ניסיון כן להתמודד עם אי שוויון קיצוני, להבטיח שירותים אוניברסליים ולרסן כוח תאגידי ריכוזי.

קומוניזם במאה ה־21

• רעיונות של בעלות ציבורית ושיתוף משאבים ממשיכים להופיע במפלגות שמאל ובתנועות סוציאליסטיות.

• כלים דמוקרטיים מודרניים מאמצים רכיבים של שוויון, מיסוי פרוגרסיבי ושירותים אוניברסליים בלי להזדהות כקומוניזם.

• מסגרות של דמוקרטיה השתתפותית, כמו תקצוב משתף שהחל בערים ופשט לעולם, מציעות חלופה פרקטית להגדלת השפעת הציבור.

הטמעה דמוקרטית מודרנית אינה מבוססת על ביטול שוק אלא על עיצוב מנגנונים שמקטינים פערים, משפרים את השקיפות ומחברים בין קבלת החלטות לנתונים מהשטח. כך נוצרת אפשרות לנתב משאבים באופן הוגן יותר, תוך שמירה על חירות אזרחית ופלורליזם.

המטרה: להפוך את השירות הציבורי והתקציב הציבורי, לציבוריים באמת, כאלה שאינם שייכים להנהגה אלא לעם.

טכנולוגיה, חברה ורעיונות של שיתוף

• בעלות על מידע הפכה לנכס אסטרטגי. השאלה מי שולט בנתונים ובאלגוריתמים היא כבר שאלה פוליטית.

• כלכלת פלטפורמות מבליטה ריכוזיות תאגידית, אך פותחת פתח לקואופרטיבים דיגיטליים שבהם עובדים ומשתמשים מחזיקים בבעלות.

• דמוקרטיה דיגיטלית מאפשרת הצבעות מתמשכות, פידבק שוטף וניתוח מגמות, אך מחייבת הצפנה, אנונימיות, ניהול זהויות ואמון מוסדי.

• רגולציה על פרטיות, שקיפות אלגוריתמית ואבטחת מידע היא תנאי לשיתוף ציבורי אפקטיבי.

סיכום – אלטרנטיבות מודרניות

אנחנו ב-JustSocial מציעות ומציעים דרך מעשית להתמודדות עם אתגרי אי השוויון ומשברי האמון, בלי ליפול לריכוזיות של משטרים קומוניסטיים ובלי לוותר על כללי משחק דמוקרטיים.

היעד שלנו הוא דמוקרטיה ישירה מתמשכת שמרחיבה את ההשפעה של אזרחיות ואזרחים על סדר היום. לשם כך אנו עובדים בשתי חזיתות משלימות: פיתוח כלים טכנולוגיים שמאפשרים מעורבות יומיומית, ושיתופי פעולה עם מוסדות ציבוריים במודל B2G כדי להפוך את היכולות האלה לשירות ציבורי נגיש.

במקום להחליף את הקפיטליזם בדוקטרינה חלופית, אנו מחברים בין ערכים של שוויון, אחריות ושקיפות לבין תשתיות דיגיטליות שמודדות קונצנזוס בזמן אמת. כך ניתן להטמיע עקרונות של חלוקת משאבים הוגנת בתוך מסגרות דמוקרטיות קיימות, להעניק משקל עקבי לקול הציבור, ולבנות אמון סביב נתונים פתוחים ולא סביב סיסמאות.

אנחנו שואפים לפעול במגרש הזה בהקדם, עם שלל כלים טכנולוגיים שיכולים להשפיע בגדול. אנחנו תומכים בקמפיינים שמקדמים שקיפות מלאה, העצמת אזרחים באמצעות טכנולוגיה ורפורמה חינוכית, כי בלי חינוך משתף אי אפשר לבנות דמוקרטיה משתפת.

הקומוניזם נולד מתוך צורך אמיתי בצדק ושוויון, אך במקומות רבים הפך למנגנון ריכוזי שחנק חירות ומנע התחדשות. המאה ה־21 מציעה לנו כלים אחרים כמו דמוקרטיה השתתפותית, פלטפורמות דיגיטליות אחראיות ומודלים של שיתוף שמכבדים פלורליזם שיכולים להביא קומוניזם חירותי כפי שמרקס הגה, ללא אילוץ הדוקטרינה לכדי רודנות.

אתם מוזמנים בחום להצטרף לעשייה, להשפיע ולתת לקול של כולנו משקל אמיתי במדיניות הציבורית.